החקירה בפרשת הפצ"רית תקועה, היועמ"שית מתערבת למרות ניגוד העניינים, ובג"ץ מתמהמה. במקביל, כנס העיתונאים להצלת התקשורת מידי הממשלה היה מסע מפואר של ירייה ברגל המאבק אליו יצאו, ומופע של ניסיון נואש לשמור על הגמוניית הדעות. וגם, עידן חדש בליכוד בפתח
מאחורי המריבות המתוקשרות מסתתרת אמת פשוטה: בחוק, הרמטכ"ל הוא המפקד היחיד שמוסמך לתת פקודות בצה"ל, בעוד שר הביטחון נועד בעיקר לתווך את החלטות הממשלה. כשהפוליטיקה חודרת לשדה הקרב - המערכת כולה מאבדת את יכולת ההכרעה, כפי שהודגם בצורה כואבת ב-7 באוקטובר
הם יודעים שרונן בר הזהיר לא פעם כי שב"כ התריע בפני נתניהו מפני המשך מימון חמאס. הם גם יודעים שבלילה של 7 באוקטובר עודכן עוזר המודיעין בלשכתו של אבי גיל, מזכירו הצבאי של נתניהו, על ידי השב"כ על המתרחש, דקה אחר דקה. אך הוא - לא העיר את הבוס
ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה פקיד שאינו נבחר - היועמ"ש - מחזיק בעוצמה פוליטית, משפטית ומוסדית חסרת תקדים, שמאפשרת לו לשלול כל החלטה או צעד שנוקטת הממשלה
אם חברות הקואליציה היו פמיניסטיות, הממשלה לא הייתה מרחיבה את סמכות בתי הדין הרבניים במזונות ילדים והן היו נלחמות נגד חלוקת הנשקים שהובילה למספר נרצחות חסרת תקדים. האחריות לבלימת חוקי ההפיכה המשטרית שיפגעו בוודאי ובוודאי בנשים - מוטלת ברובה על חברות הממשלה
רגע קטן במליאה, חשף את מה שרבים בליכוד כבר מבינים: טלי גוטליב הפכה לכוח שאיש במפלגה לא רוצה להתעמת איתו. הח"כית נטולת הדילים, שלא הולכת לחינות, חתונות או בר מצוות, ובעיקר לא חוששת להתנגח עם ראש הממשלה - נחשבת למי שהולכת להתברג גבוה מאד בפריימריז
פרשת המסמכים המסווגים שאיימה להבעיר את המדינה מתפוגגת, והנאשמים חוזרים לשגרה. בתוך סערת חוק הגיוס ומשפט נתניהו, כדאי לזכור: גם פרשות ששוברות כותרות מסתיימות לא פעם בכלום | צפו
יותר מ-50 שנה לאחר שהחוק נחקק, מתברר שההנחה שממשלות יבדקו את מחדליהן בעצמן היא אשליה. הסירוב העקבי של ממשלות שונות להקים ועדות חקירה מחייב את העברת הסמכות לכנסת, באמצעות הצבעה חשאית. אם הייתה מתקיימת כזו ימים לאחר 7 באוקטובר, היינו כבר אחרי המסקנות
בין סטריאוטיפים למציאות מתגלה קטאר כמרחב שבו מסורת ומודרניות אינן מתנגשות אלא משתלבות ליצירת מודל אזורי חדש. דוחא מציעה זירת דיאלוג גלובלית, ביטחון תרבותי ואסלאם פתוח - חלופה שמאתגרת את הדיכוטומיות המוכרות של ימינו
בניסיון לטשטש את הדיווחים על מעורבות סביבתה בפרשת "פצרגייט", בהרב מיארה מוציאה חוות דעת הזויה נגד חוק היסטורי, שיכול להוביל לגיוס חרדים בהסכמת הרבנים. זה לא מפתיע כשמגלים שמי שכתבה את המסמך היא חברה טובה של יועז הנדל וחילי טרופר, וכלל לא שירתה בצה"ל | צפו
נשיא ארה"ב אינו בונה סדר עולמי אלא יוצר ריאליטי של כוח ותמונות, שבו בריתות יציבות מוחלפות בעסקאות רגעיות. רוסיה, טורקיה וקטאר מרוויחות; אירופה, ישראל ונאט"ו מגלות שהן רק תפאורה בתוכנית
שנה לאחר הפסקת האש עם חיזבאללה ועם פרסום המסקנות האישיות על מחדל 7.10 בדרום, מתגלה פער מסוכן: דווקא התרחיש שעליו דיברו במשך שנים, פלישה המונית מצפון, לא נבחן. בלי בדק בית על מחדל הפקרת הצפון, לא נוכל להבטיח ששוב ניתפס לא מוכנים
החוק של ח"כ בוארון מציע סדר והוגנות בשכר עובדי הציבור הבכירים. האם שופט מחוזי צריך להרוויח יותר מנשיא המדינה? אם העלאת שכר חברי הכנסת היא אסון, תמיד אפשר להוריד את שכר השופטים | צפו
נאומו של ראש שב"כ לשעבר רונן בר, אליו מיהר ראש הממשלה להגיב, הדגיש את ההבדל בין השניים. כשלוחמי שב"כ פעלו בשטח, מקורבי רה"מ תדרכו נגד העומד בראש הארגון. עכשיו נתניהו המציא פטנט חדש, כשהמטרה היא לעשות הכל כדי לשרוד ולא להקים את ועדת החקירה המיוחלת
רונן בר, שנושא באחריות גדולה ל-7 באוקטובר, ממשיך לתקוף את נתניהו ולקבל חיבוק מאנשי קפלן. לעומתו, ראש אמ"ן הקודם הפך למוקצה מהחברה כי בחר להפנות את האצבע המאשימה כלפי עצמו - ולא לעבר רה"מ | צפו
הגימיק המגעיל של המפלגה הכי גזענית בישראל מאותת שאנו מאבדים את היתרון היחסי שלנו על האויב: תאוות ההרג גוברת על קדושת החיים
שב"כ ובכיריו כשלו בשבעה באוקטובר - אך מאז הם נכנסו למערכה בכל הכוח והוציאו מבצעים הירואיים שחלקם לא פורסמו. כעת, ראש השב"כ לשעבר מניף דגל אדום וקורא: "צריך ועדת חקירה ממלכתית". תקשיבו לו | צפו
אשת התקשורת הביעה חשש מעתיד הענף ומחופש העיתונות בישראל. מגל חושב שאולי כדאי שבמקום להזדעזע מה"רדיפה" כלפי גיא פלג, דיין תתחיל לדאוג מעלילת הדם השקרית כלפי חיילי צה''ל, שהוא הציג כ"חשיפה בלעדית"? | צפו
יו"ר האופוזיציה שוב האשים את נתניהו שישן בליל 7 באוקטובר, כאילו היה אמור להתעורר סתם כך מעצמו שטוף זיעה. ואם זה לא הספיק, טען שהגוש שלו מנצח בכל הסקרים, כשלמעשה כמעט אין סקר שמנבא לו ניצחון, וסקרים רבים גם חוזים לו הפסד צורב | צפו
העימות בין ימין לשמאל בישראל אינו רק מאבק אידיאולוגי, אלא ביטוי לעומק של רגשות עלבון, בוז וטינה שנבנו לאורך דורות של ריבוד חברתי. הבנה מחודשת של מקומם של רגשות אלה עשויה לאפשר שיחה מכוננת מחדש על חזונה של המדינה ועל יחסי הכוחות בין האליטות הישנות והחדשות
אפשר לתת לנתניהו חנינה כדי שיוכל להתרכז בעבודה ואפשר להמשיך את המשפט. אבל במקום לפנטז על עסקת טיעון שתכלול עזיבה של החיים הפוליטיים, כדאי לשמאל להפנים שיש רק דרך אחת להזיז את נתניהו ממשרד ראש הממשלה - והיא עוברת בקלפי | צפו
ההשקעה בחברה הערבית אינה מותרות אלא תנאי לביטחון אמיתי. הסתה של מיליארדים מתקציבי החינוך, התעסוקה והרווחה אל המשרד לביטחון לאומי מסכנת את ההישגים שהושגו ומחזירה את המדינה לטיפול נקודתי ולא אפקטיבי. הפתרון לפשיעה מתחיל במניעה חברתית-כלכלית, לא באכיפה בלבד
מוחמד אל-תאני סיפר בריאיון כי המימון שמדינתו העבירה לחמאס היה על דעת כל ראשי הממשלה - נתניהו, לפיד ובנט, וכי כל זרועות הביטחון של ישראל היו מודעות לכך. לא חבל על המיליונים שנשפכו כדי שנאשים את ביבי? | צפו
מאחורי הגבורה הגלויה של פצועי צה"ל נמצאים פגועי הנפש, הנושאים כאב שקוף ויומיומי. יום ההוקרה הוא הזדמנות לראותם, להכיר במאבקם ולהפחית סטיגמה. ההוקרה מחייבת תמיכה, הנגשת טיפול והבנת מסעם להחלמה
נשיא העליון לשעבר ממשיך לנסות להסית ולהדליק את הרחובות. אחרי האזהרות הקודמות, מגיעות ההתרעות החדשות על השב"כ והמשטרה. בניגוד לעבר, לאף אחד זה כבר לא מזיז. גם בצד שלו | צפו
ברשויות מדברים על חדשנות, אך בשטח מתקשים לעיתים אפילו להנפיק מייל בסיסי. הפער בין ההצהרות למציאות נובע מחסמים בירוקרטיים ותרבותיים. שינוי במדיניות, בהון האנושי ובתרבות הארגונית הוא תנאי לטרנספורמציה דיגיטלית אמיתית
שר הביטחון כ"ץ מעוניין שצה"ל ימשיך לדמם מפצעי שבעה באוקטובר עד לכדי שיכחה מאחריותו של הדרג המדיני. אך הרמטכ"ל זמיר לא מתכוון לוותר, וכשהוא מדובר עם מקורביו דבריו נשמעים נכוחה - אין בכוונתו להיגרר אל המשחקים הפוליטים, אלא להמשיך להגן על הצבא ולתקן אותו
עצירת הקידום של אל"מ (במיל') גרמן גילטמן, אדם שתרם למדינה, אינה פשוטה - אך הכרחית. הרצי הלוי טעה כשלא חתך כבר אז את תופעת האיום בסרבנות. כעת נשאר למחליפו להדיח אנשים נוספים שקראו לסרבנות - ועדיין משרתים במילואים | צפו
חוק הגיוס המוצע הוא המתווה הראשון שהרבנים החרדים מסכימים לו וישתפו איתו פעולה, ומי שעדיין חושב שאפשר לגייס בכוח - ממשיך באותה טעות מרה. עיון בחוק החדש מגלה שמספרי המתגייסים יהיו גבוהים יותר מהמתווה של אדלשטיין, בטח ובטח מחוק הדרדלה של "ממשלת השינוי"
אומנם אין דיל בין ראש הממשלה להרצוג, אבל אל תקנאו בנשיא. הרבה בהצלחה לרומן גופמן בתפקידו כראש המוסד, חרף העובדה שנתניהו מצליח להציב מועמדים מטעמו במשלטים רבים וחשובים. ומדוע דרעי לא מעוניין במועמד המושלם לתפקיד הרב הראשי של העיר העברית הראשונה?
